ועדה מחוזית לתכנון ובניה - צפון חיפה נ' חברת אחים רושדי חלבי 84 בע"מ ואח'

החלטה

1.עם תום פרשת התביעה ולאחר שהמאשימה הכריזה "אלה עדיי", טענו הנאשמים י אין עליהם להשיב לאשמה ויש לזכותם.

2.כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר ללא היתר, ובניגוד לתוכנית, בניגוד לסעיפים 145(א), 204(א)(ב)(ג), 208 ו-218 לחוק התכנון והבניה, השתכ"ה-1965 (להלן : "החוק"), ותקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967.

נאשם 2 הואשם גם בגין הפרת צו הפסקה מנהלי, בניגוד לסעיף 240 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום, נאשמת 1 היא חברה העוסקת בין היתר, בבניין, סלילה ועבודות עפר.

נאשמים 2 ו-3 היו במועדים הרלבנטיים בעליה ומנהליה של נאשמת 1 וכן מבעלי המקרקעין הידועים כחלקה 19 בגוש 11491 (להלןף "המקרקעין") שהם מקרקעין צמודי דופן לצד המערבי של כביש מס' 70.

על המקרקעין חלה תוכנית מתאר מקומית ג/400 לפיה, ייעוד המקרקעין הוא חקלאי.

בתאריכים 3.6.05, 12.12.07, 24.1.08, 16.3.08, 11.1.09, 4.2.09, 14.4.09 ו-20.4.09

הכשירו הנאשמים את המקרקעין לצורך אחסון פתוח של חומרי בניה וזאת על ידי שפיכת חומר מילוי לבן בכמות גדולה ותוך שינוי פני הקרקע. על המשטח אחסנו הנאשמים חומרי בניה שונים שהובאו למקום, לרבות חול, חומרי בנין וצינורות בטון.

מדובר בעבודות ובשימוש הטעונים היתר בהתאם לחוק. היתר לא היה בידי הנאשמים.

העבודות והשימוש שביצעו הנאשמים אף סוטים מהתוכנית החלה על המקרקעין.

ביום 2.2.09 הוצא צו הפסקה מנהלי ביחס לנאשם 2, להפסקת עבודות הבניה והשימוש בקרקע החקלאית בניגוד לייעודה התכנוני. חרף הצו, הוסיף נאשם 2 לעשות שימוש במקרקעין לצורכי אחסון פתוח של חומרי בניה על גבי המקרקעין, כמתואר לעיל.

3.מטעם המאשימה העיד אלון בראונשטיין (להלן: "מפקח הבניה").

באמצעות מפקח הבניה הוגשו דוחו"ת ביקור במקרקעין, תמונות שצילם וערך, והודעות הנאשמים.

כן הוגשו לתיק בית המשפט תעודת עובד ציבור שערך איש לשכת התכנון בוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, הודעה על הכרזת הקרקע, מירשם מרשם החברות, צו הפסקה שיפוטי וצו למניעת פעולות מיום 22.9.09 ופרוט תוכנית המתאר ג/400.

4.מטעם הנאשמים הוגשה החלטת ממשלה מיום 31.1.10 המתייחסת לעקרונות פיצוי לבעלי קרקעות בהן צפויות לעבור תשתיות לאומיות, ובהן כביש מס' 6, קו צינור הגז הטבעי ומסילת רכבת העמק.

5.מפקח הבניה העיד, כי את צו ההפסקה המנהלי מסר לנאשם 2 והאחרון לא חתם עליו.

כן העיד, בין היתר, כי הודעתו של נאשם 2 נגבתה במשרדו שבדליית אל כרמל. נאשם 2 לא נחקר אודות הפרת צו ההפסקה המנהלי. מפקח הבניה נשאל, כיצד ידע שחלקות 19 ו-20 נמצאות בבעלות נאשמים 2 ו-3 והבהיר, כי בחן את נסח לשכת רישום המקרקעין (ת/20) ממנו למד כי חלקה 19 נמצאת בבעלותם. אשר לחלקה 20 הבהיר, כי אינו יודע שהחלקה בבעלות הנאשמים. לדברי מפקח הבניה, העבודות נעשו בחלקה 19 למרות שבתמונות שצילם וערך נרשם שמדובר בחלקות 19 ו-20. המפקח הסביר, כי על סמך התמונות שצילם לא ניתן לדעת היכן עובר קו הגבול בין חלקות 19 ו-20 במקרקעין. עוד העיד מפקח הבניה, כי ראה משאיות שופכות חומר אולם אינו יודע למי הן שייכות וכיצד הן קשורות לנאשמים.

אשר לזיהוי החלקות העיד, כי לאחר שצילם את מקום ביצוע העבירות הנטענות, בדק באיזו חלקה בוצעו העבודות ומצא כי הן בוצעו בחלקה 19.

6.לטענת הנאשמים, המאשימה לא הוכיחה ולו לכאורה רכיבים מהותיים ובסיסיים המתחייבים מטיב האישום. סבורים הנאשמים, כי המאשימה לא הוכיחה שהחלקה בה בוצעו העבודות המיוחסות להם, היא חלקה מס' 19 כנטען בכתב האישום. החלקה, כך נטען, לא זוהתה בוודאות על ידי מפקח הבניה ולא הונחה בפני בית המשפט תשתית עובדתית בסיסית ממנה ניתן לגזור את אחריותם של הנאשמים. התוכניות עליהן הסתמך מפקח הבניה לא הוגשו לבית המשפט ולא ניתן לקשור בין השטח אותו צילם מפקח הבניה לבין חלקה 19 הנטענת. משכך, לא הוכח כי עבודות הבניה המיוחסות לנאשמים בוצעו בחלקה השייכת להם. אנשים או כלים שצולמו בתמונות אינם בעלי זיקה לנאשמים ולא ניתן לקבוע במידה הנדרשת כי החומרים שהונחו על המקרקעין הונחו בחלקה 19. לא נרשמו פרטים מזהים של כלי רכב או כלי עבודה שנראו במקום ואין למצוא קשר ישיר בינם לבין הנאשמים או בינם לבין חלקה 19.